הזאב הכחול וחבורתו נלחמו בצבא של כא, אך הוא היה רב וחזק. היה לו את ייתרון השטח. הזאבים של הזאב הכחול עזרו, אך הם החלו לסגת, בפקודתו של הזאב הכחול שראה שהם נפגעים סתם. לפתע הופיע באויר אדם זקן, בעל חלוק כחול, שריחף באויר בישיבה מזרחית. "הם איתי" אמר והצבא שתקף אותם הכל לסגת, קורע בפניו. האיש הזקן הסתובב לזאב הכחול ואמר:"הרשה לי להציג את עצמי. אני הוא איש זקן. אני החולם של כא. אני אחראי על האזור הזה. אני מבין שאתה מסרב לתת את חרב הלבה?" הזאב הכחול הביט בו בשקט ואמר:"לא הכפת לי מה יעשה איתה. אבל איש לא מאיים עליי" עינו ברקו. איש זקן חייך ואמר:"אוקיי, אם זה לא הכפת לך אז אולי תשליך אותה על הארץ ותיתן לנו אותה. השד בולוולף חוסל. אין לה עוד ערך בעיניך." והזאב הכחול השיב:"תסביר לי למה אתם צריכם אותה". איש זקן הביט בו באיום ואמר:"אל לאדם פשוט להתערב בעסקיו של כא. חסלו אותו" ונעלם. הצבא שתקף אותם הופיע שוב. הזאב הכחול שלף את חרב הלבה והרים אותה. היא החלה לבעור והוא שלח גלי לבה לצבא שתקף אותם, מחסל אותם. גלימתו התנופפה מאחוריו. הארגל החל להתפוגג והם ראו שהם ניצבים לפני עיר היודעים. חכמי הספר.
טישה הלכה לחדר הישיבות, להמשיך לדון עם עמיתיה מהמינות השכנות בסוגייה. היא נכנסה לחדר, כשהיא מבחינה כי חברי המועצה שוכבים מתים. ואז היא הבחינה במתנקשי צללים דרו. "מה קורה פה?" היא שאלה אותם בפחד, מנסה שזה ייראה כאילו היא פוקדת עליהם. המתנקשים הדרו הביטו בה ואמרו:"מה שעומד לקרות גם לך!" ושלפו את חרבם. טישה עצמה את עיניה, ואז שראתה שכלום לא קורה היא פתחה אותם וראתה את חבורת הדרו הופכים לאפר ומתעופפים. לפניה עמד האשף הזקן. הוא זימן לעצמו כורסא, התיישב ואמר:"זה הכי מהר שיכולתי לבוא. אני רואה שפספסתי את חברי הישיבה". טישה התיישבה גם היא על כיסאה, בפחד, ושאלה:"מה קרה כאן עכשיו?" האשף הזקן ענה:"תוגיר פועל. הוא רוצה לערער את יציבות המדינות. עלייך לחקות שהזאב הכחול יחזור עם המידע מעיר היודעים. בינתיים אני מציע שתנשמי ותלכי לדון עם המדינות על מות נציגיהם. ואל תלכי לשום מקום בטירה ללא ליווי של 10 אבירי משמר תאשיר." ונעלם בריח של קינמון. הכורסה נשארה ועליה היה פתק שאמר מתנה קטנה ממי טישה נשמה והלכה לטפל במצב עם המדינות.
טישה הלכה לחדר הישיבות, להמשיך לדון עם עמיתיה מהמינות השכנות בסוגייה. היא נכנסה לחדר, כשהיא מבחינה כי חברי המועצה שוכבים מתים. ואז היא הבחינה במתנקשי צללים דרו. "מה קורה פה?" היא שאלה אותם בפחד, מנסה שזה ייראה כאילו היא פוקדת עליהם. המתנקשים הדרו הביטו בה ואמרו:"מה שעומד לקרות גם לך!" ושלפו את חרבם. טישה עצמה את עיניה, ואז שראתה שכלום לא קורה היא פתחה אותם וראתה את חבורת הדרו הופכים לאפר ומתעופפים. לפניה עמד האשף הזקן. הוא זימן לעצמו כורסא, התיישב ואמר:"זה הכי מהר שיכולתי לבוא. אני רואה שפספסתי את חברי הישיבה". טישה התיישבה גם היא על כיסאה, בפחד, ושאלה:"מה קרה כאן עכשיו?" האשף הזקן ענה:"תוגיר פועל. הוא רוצה לערער את יציבות המדינות. עלייך לחקות שהזאב הכחול יחזור עם המידע מעיר היודעים. בינתיים אני מציע שתנשמי ותלכי לדון עם המדינות על מות נציגיהם. ואל תלכי לשום מקום בטירה ללא ליווי של 10 אבירי משמר תאשיר." ונעלם בריח של קינמון. הכורסה נשארה ועליה היה פתק שאמר מתנה קטנה ממי טישה נשמה והלכה לטפל במצב עם המדינות.
